Home » אנתרופולוגיה » אָדָם וּבְהֵמָה – עכשיו הדוקטורט

אָדָם וּבְהֵמָה – עכשיו הדוקטורט

אחרי שלוש שנים, שלוש מאות עמודים, ארבע מאות מחקרים ומאה אלף מילים – הגיע הזמן להוציא לאור את הדוק', למען ישוטטו בו רבים ותרבה הדעת. והיה אם לא אזכה להערות צאן הקדשים של קוראי הבלוג, אגיש אותו אי"ה עם פרוס חודש הרחמים והסליחות, והוא רחום יכפר וכו'.

"אָדָם וּבְהֵמָה"– בהמות הבית כמייצגות האדם במקרא (5mb, pdf)

לא זו אף זו, שהנה זכיתי להסכמתו של האדמו"ר מדענטעלסקי כאשר תחזינה עיני הקורא מישרים בעמוד 2 – ולחיבת הקודש צירפתי את הסכמתו כתמונה כאן למטה, בבחינת איתערותא דלתתא של הנפש הבהמית והמתקתה בסוד העלאת ניצוצות פני השור לפני אדם כדאיתא בספה"ק:Adam_Uvehema_Avi_Dentelski_Doctoratהסכמת האדמו"ר מדענטעלסקי – לחצו להגדלה

15 תגובות על “אָדָם וּבְהֵמָה – עכשיו הדוקטורט

  1. וואו… גדול הוא היום כיום שניתנה בו תורה.
    דילגתי לסוף וראיתי שהרחבת על נושא הסכנה המרומזת בסיפור ירידת האחים מצרימה. נראה שכדרכך כיוונת שוב לדעת גדולים, אעתיק את התגובה שכתבתי לפוסט החמורי ההוא:
    הזוה"ק רומז שיציאת השבטים באותו בוקר לא היתה טריוויאלית כל כך, ומידת הדין עמדה להיפרע מהם (וכך ניתן להבין גם מדברי הגמ' בריש פסחים על 'הבוקר אור והאנשים שולחו', אמר ר' יהודה אמר רב לעולם יצא אדם בכי טוב…):
    כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, הַבֹּקֶר אוֹר, דָּא בֹּקֶר דְּאַבְרָהָם. וְהָאֲנָשִׁים שֻׁלְּחוּ, אִלֵּין מָארֵיהוֹן דְּדִינָא, דְּהֲווּ שָׁלְטִין בְּלֵילְיָא. הֵמָּה וַחֲמוֹרֵיהֶם, אִינוּן גַּרְדִּינֵי נִימוּסִין, דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דִּמְסָאֲבָא. דְּלָאו אִינוּן קַדִּישִׁין, וְלָא שָׁלְטִין, וְלָא אִתְחֲזוּן מֵכִי אָתֵי צַפְרָא. וְאִינוּן מִסִּטְרָא דְּאִינוּן חֲמָרִי, גַּרְדִּינִי נִימוּסִין דְקָאֲמְרוּ.
    כאן החמורים מייצגים את מידת הדין, והחמור שחבש אברהם עומד לזכותם. וצריך עיון מה קרה באותו לילה ('וישתו וישכרו עמו')?
    עד כאן.
    לגבי עניין הניצוצות בצאן לבן, אורו עיניי כשראיתי שהוכחה שלי לתגלית המופלאה זכתה להערת שוליים בספה"ק…

    • לגבי הזוה"ק – הזכרתי מאמר זוהר אחר שהבאת בנושא "הכא אית לאסתכלא, אי אינון הוו אזלי ואשתדרו…" – המאמר הזה שציינת אליו כאן הוא עמום מדי לדוק'… (מה זה גרדיני נימוסין?!?!)
      אגב, לא ציינתי בפירוש את שמך בדוק', כי אני לא בטוח שזהו שמך וחששתי שמא מלאך ה' אתה ולמה זה אשאל לשמך?

      • טוב לי 'ארץ העברים' מאלפי דוקטורטים וכו',
        כאן מותר להביא גם ראיות עמומות, ולנהל דיון חי בסגנון בית מדרש אמיתי(-:

  2. אישתמיט מן האדמו"ר שהדוקטורט הוא פרי נפשך הבהמית ויש לייחס לפרות נפשך האלוהית. ודוק פירות ולא פרות ויש אם למסורת

  3. הרבה ברכות!
    וכבר נאמר "קשה כתיבתן כקריעת ים סוף".
    רציתי לעבור על גיליונות החיבור הנפלא, אך מה שהלב חושק הפנאי עושק…
    ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, ואדם קרוב אצל עצמו, אז משהו קטן, ששמתי לב אליו במהלך השבועות שחלפו:
    מסתבר שלשורש ז-ר-ז בארמית יש משמעות מלחמתית בעוד מקומות. אני לא זוכר את כולם, מה שעולה לי לראש זה "ואנחנו נחלץ חושים" של בני גד וראובן, שמתורגם "ואנחנו נזדרז".
    עלה והצלח.

  4. טרם אקרא ואני אברך. יהי רצון מלפני אישינו שבאוניברסיטתך שלא ישחטו את פרותיך הקדושות לך, שלא יכבירו מלים, שלא תצטרך לחכות לתשובה עד אחרי החופשה הארוכה, שחוקרים זולתך יזדקקו למחקרך ועוד ועוד. בקיצור, הצלחה מרובה.
    משה

  5. לגבי הקושייה למה יעקב קרא שם המקום "סוכות" על שם בית הבהמות אף שבנה גם לעצמו בית, מבקש לטעון יצחק מייטליס כי עצם בניית הבית (המסמלת ישיבת קבע והיקשרות לחומר ורכוש) היתה חריגה ביחס לסגנון החיים של האבות, ונבעה מרצונו של יעקב להביע השייכות גם לעבר הירדן המזרחי(!).
    לכן קרא שם המקום סוכות, כדי להדגיש שהיתה זו רק ישיבת ארעי.
    http://www.daat.ac.il/daat/maamar.asp?id=141
    וקדמו כבר הרב חיד"א בתירוץ עם סגנון דומה (ש"בית של קבע" יש רק בעולם הבא).
    ר' שלמה פישר בספר "בית ישי" נתן אף הוא תירוץ לקו' זו (לא זוכר את התירוץ ואין לי הספר, אולי רש"צ יכול לעזור כאן?…).

    • גם המלבי"ם כתב "כי העסק במקנה וקנין היה אצלו טפל וארעי, כסוכה שהיא דירת עראי" – אבל אם זה כ"כ עראי, למה היה ליעקב כ"כ חשוב לקרוא את העיר על שם זה? (כאדם האומר "אני כ"כ צנוע שאני קורא למקום מגוריי צנעא"…)
      האברבנאל, אגב, מציע הסבר מקורי והגיוני יותר:
      "ולמחנהו עשה סכות כי היה כל כך [=הרבה] שהיה צריך לסכות הרבה. ונכתב כל זה בתורה להודיע נדיבות יעקב וגובה לבו שלא רצה להתאכסן בבית אדם כלל, ועם היות שלא היה בדעתו לעמוד שם כי אם זמן מועט, עשה לו בית וסכות למקנהו. ולפי שהיה זה דבר רשום [=חשוב] בעיני בני אדם קראו שם המקום סכות".

      • לפי מה שהבנתי הדגש בהסבר של החיד"א ומייטליס הוא לא שהעסק במקנה היה טפל, אלא שבניית הבית היא המעשה הטפל, והיות שבחריגותו היה עשוי לעורר רושם רב יותר משרצה יעקב, לכן קרא את המקום "סוכות" שהוא דירת ארעי.
        וכיו"ב מצינו בירידת יעקב מצרים. בהגש"פ "ויגר שם"- מלמד שלא ירד יעקב מצרימה להשתקע אלא לגור. ההגדה רואה בלשון "ויגר" את רצון הכתוב להדגיש שזו היתה ישיבת ארעי. (יש קריאת שם המסמלת תחושת ארעיות, כמו מרע"ה שקרא לבנו גרשום.) אז ייתכן לפרש כנ"ל גם על קריאת השם סוכות.
        אמנם אח"כ ראיתי שמהכתוב עצמו "ולמקנהו עשה סוכות-על כן קרא שם המקום סוכות" משמע יותר הכיוון שאתה מציע.

        • אהה, אוקיי.
          ולגבי מה שכתבת "אמנם אח"כ ראיתי… משמע יותר הכיוון שאתה מציע" – אלמלא ראית לא האמנת?! (אגב צניעות… :)

          • תראה… אתה נותן הסבר מתוך קונספט רחב ומקיף, באופן שהדברים מוסברים מאליהם ו"מחליקים" בטבעיות בתוך הסיפור. כך שכל תירוץ על קושיה מקומית יכול להיראות כקטנוני (גם אם לא מיותר- כי אלו ואלו דא"ח).
            בכלל, אם אחרי שקראתי חלק ניכר מהדוק' יש לי רק איזו הערה מקומית אז אפשר להבין שהוא די שכנע (בינתיים), עד כדי כך שהעובדה שאתה הראשון שעומד על הנושא פשוט מדהימה אותי, בלי להמעיט ח"ו מערכך!
            כנער בישיבה (לא לפני הרבה זמן) לקח לי המון זמן לגלות שהחידושים הכי גדולים מתחדשים רק למי שמחפש "פשט" ואמיתה של תורה.
            אני מניח שזה ההסבר לשתיקה היחסית בפוסט הזה (הכי חשוב מאז הקמת הבלוג?).

          • קודם כל כמובן שצחקתי בדבריי לעיל, וההערה על הצניעות כוונה כלפי עצמי! (בבחינת "אנו הגאונים – צנועים").
            ולגבי השתיקה – גם כשניתנה תורה עוף לא צייץ וכו':)

  6. 'כי האדם עץ השדה', 'רבבה כצמח השדה נתתיך', 'כי כימי העץ ימי עמי' וכו'

    בברכה, לוי-נגר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים