האם נשים חייבות בעשר הדברות?

הפסוקים הראשונים של פרשת תזריע עוסקים בדיני היולדת – למעט חריג אחד, והוא פסוק ג:

(ב) …אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא.
(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ.
(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה…

ראשית, הפסוק לא עוסק באשה אלא ביילוד הטרי; ושנית, הפועל “יִמּוֹל” הוא היחיד שמופיע בלשון זכר ולא בלשון נקבה!
הפירוש המקובל הוא כי “דין זה הובא אגב אסוציאציה, ללא קשר ענייני לכאן. משהוזכרו שבעת ימי הטומאה של היולדת, נקשר אליהם היום השמיני על סמך הזיקה הספרותית בין המספרים שבעה ושמונה” (עולם התנ”ך, עמ’ 84).
א-ב-ל, עיון בתרגומים מגלה משהו הרבה יותר מעניין. קראו עוד

רות קרקע עולם – מדרש אנתרופולוגי לשבועות

Ruth

אשה ושדה (לא, אין לי את זה ביותר קלישאתי)

אחד הדברים המוזרים במגילת רות הוא השדה* או ליתר דיוק, הקשר בין גאולת השדה לנישואי רות. כידוע, הפועל גא”ל המופיע במגילה 23 פעמים, מתייחס הן לנישואי רות עם בועז והן לרכישת שדה נעמי באופן מבלבל ואפילו מטעה – האם כשרות אומרת לבועז “וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה” היא מתכוונת לעצמה או לשדה? לכאורה לשדה, שהרי בהמשך הסיפור בועז מציע ל”גואל” האלמוני במפורש לקנות את השדה במילים: “חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל…” ומכאן שגאולה = קניית שדה.
עם זאת, מייד לאחר הסכמת הגואל מבהיר לו בועז שבעצם קניית השדה כוללת גם את… קניית רות: “בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה… אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָה”! בתגובה, הגואל נרתע כנשוך-נחש וזועק:”לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי” – אבל האם הוא מתכוון לרות או לשדה? מה הקשר בין נישואים לרות לבין השחתת נחלה או שדה?!
למעשה, כבר בפעם הראשונה בה מופיע הפועל גא”ל במגילה – “וַתֹּאמֶר לָהּ נָעֳמִי קָרוֹב לָנוּ הָאִישׁ מִגֹּאֲלֵנוּ הוּא” – קשה להבין למה כוונתו: האם הוא גואל השדה? אז מה פשר לשון הרבים? או שאולי נעמי מתכוונת לרמוז שבועז יכול לשאת את (אחת מ)שתיהן?…

קראו עוד

כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ – על טבילת גיורות וההלכה הלא-אוקלידית

mikvehאני נאלץ כמעט על כרחי לחרוג מנושאי הבלוג המרכזיים ולפרוק קצת אנרגיה שלילית בנושא שתומכיו מכנים אותו “התחדשות ההלכה”, ומתנגדיו מכנים בפשטות “רפורמיות”.
כוונתי לדיון \ ויכוח שהתפתח לאחרונה בנושא טבילת גיורת בפני דיינים גברים, ולהלן תקצירו:
בסדרת כתבות ב- YNET (כאן, כאן וכאן) “נחשף” מה שידוע לכל מי שנאלץ לעסוק בגיור, כי כדי להכשיר הלכתית טבילה של גר, צריך שבית הדין (= שלושה דיינים גברים) יראה בעיניו כי אכן טבילתו לגירות נעשתה כהלכתה. הבעיה היא בטבילת גיורת, הנאלצת לטבול פעם נוספת בחלוק לגופה כדי שאותם דיינים יוכלו להביט בטבילתה בלי לפרוץ את גדרי הצניעות… לנוכח הזעזוע הטוקבקי הצפוי, הוזעק רב בשם אליהו גליל להגן על הנוהג הזה, וניתן לסכם את טיעוניו בעד הנוהג הזה כך: א) נוכחות הדיינים בטבילה הינה “קצרה וממוקדת”. ב) לא מדובר במנהג אלא בהלכה עצמה, אותה לא ניתן לשנות. קראו עוד

לא דיברנו עוד על אהבה

“וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ

Jacob_Kisses_Rachel

“וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל…”

זוהי הפעם הראשונה בספר בראשית שבה מוגדרים היחסים בין גבר לאשה על פי ההיבט הרגשי שלהם – ולא על פי פונקציית הרבייה שלהם (“וידע”) או היעדרה.
(יעל פלדמן, למה לא אהב פרויד את יעקב? עמ’ 367)

וכך, עם נטיית הפועל היפה הזאת, “ויאהבה” – רק מלה אחת, אבל הדקדוק העברי מאפשר לה להכיל רגש, זמן, גבר ואשה – הגענו אל האהבה הראשונה של גבר לאשה בתנ”ך.
(מאיר שלו, ראשית: פעמים ראשונות בתנ”ך, עמ’ 25)

אמנם הפועל אה”ב מופיע כבר בפרשה הקודמת – “אֶת בִּנְךָ… אֲשֶׁר אָהַבְתָּ” – אבל כמו שציינו פלדמן ושלו, כאן זו הפעם הראשונה בו מובעת אהבת גבר לאשה, ובמילה אחת! ואכן הגמישות העברית מפליאה, בייחוד אם נשווה לתרגומים של מילה זו כמו תרגום השבעים ליוונית (καὶ ἠγάπησεν αὐτήν), תרגום הוולגטה ללטינית (et in tantum dilexit eam) או תרגום המלך ג’יימס לאנגלית (and he loved her). קראו עוד

נשים ותפילין – מחַתְשֶׁפְּסוּת ועד ימינו

אני לא אומרת שכל פעם שאני מניחה תפילין אני מרגישה יראת אלהים מחודשת, אבל לפעמים זה באמת גורם לי להרהר. זה פשוט משהו במהלך היום שהופך אותי למודעת ומרוכזת באמת.
(פורסם לראשונה ככל הידוע לי כאן, וקיבל תאוצה כאן)

כך, ללא רגשנות-יתר או התלהבות-של-מתחילים, מתארת יעל מרנס (Yael Marans) בת ה- 16 מתיכון SAR, ניו-יורק, את תחושותיה בעת הנחת תפילין. יעל, ותלמידה נוספת בשם רונית מוריס (Ronit Morris), עוררו סערה של ממש בכוס התה היהודית-מודרנית-אמריקאית כשלראשונה קיבלו אישור רשמי להניח תפילין בתפילת שחרית, היישר ממנהל התיכון – הרב נפתלי הרצשטארק (Naphtali Harcsztark).

ושמא תאמרו: טוב, ניו-יורק, רפורמים, ליברלים וכו’ – קראו נא את הדברים הבאים שפורסמו כאן:

קראו עוד