מקובץ בצילם של כמה אלונים ואיקליפטוסים, עדר הפרות נראה נורמלי לחלוטין… הן לא מתרגשות מהחמסין הגולני של תחילת הסתיו, וגם לא מנוכחותה של אחת העֶגלות, חברתן לעדר, שעשויה לשנות את פני היהדות כפי שאנחנו מכירים אותה. במבט ראשון הן כולן דומות… רק בהתבוננות מעמיקה יותר מגלים את הכוכבת, עגלה בת חודשיים, אדומה לגמרי, שמעוררת גלי התרגשות כבושה בקרב שוחרי המקדש.

כך נפתח הסיפור שמביא איתמר גור, איש הגולן וכתב מקור ראשון, בכתבה הנושאת את השם הבומבסטי “הפרה שתשנה את עתידו של העם היהודי“. בהמשך מובא ראיון עם הרב עזריה אריאל מ’מכון המקדש’, המלווה את העֶגלה הצעירה שחיסיון מוטל על מקום הימצאה, מחשש לפסילתה. מהראיון עולה שאמנם המטרה היא הפקת אפר פרה אדומה לטיהור טמאי מת, אבל ישנן עשרות בעיות הלכתיות סביב הנושא – החל מהצורך שהפרה תהיה שייכת לכלל ישראל ולא למכון המקדש, וכלה בעובדה שמקום השחיטה הנדרש הוא בהר הזיתים, ולע”ע שוכנת שם כנסיה נוצרית ל”ע…

לכאורה, התגובה המתבקשת לכתבות כאלו היא איזשהו סטטוס שנון מלווה ב-meme כמו זה ששירבטתי כאן, חיוך קטן ועוברים הלאה. אלא שבתור אנתרופולוג חובב ודוקטור מוסמך למדעי הבהמיות, לא יכולתי להימנע מלהעלות על הכתב את ההשלכות המעניינות שיש לנושא הזה בהקשר התרבותי-אנתרופולוגי הרחב יותר. קראו עוד ⇐

“עמדו ישר ופרסו את ידיכם לצדדים”, ביקש מדען אחד מהקהל כשרצה להמחיש את משך קיומו של המין האנושי לעומת גיל היקום.
“עכשיו, אם גיל היקום הוא האורך מקצה יד ימין לקצה יד שמאל, הגיל של המין האנושי הוא האורך בו גדלו קצות הציפורניים שלכם בזמן שלקח לי להגיד את זה”.
(סטיבן גוּלד, איפשהו…)

אז בפוסט הראשון בסדרה הלא-מתוכננת הזו (שמסתיימת כאן ועכשיו, אני מקווה) נכנסנו קצת לפרופורציות לגבי היקום, החיים וכל השאר, ובפוסט השני ניסיתי להציג בקצרה את חוסר התוחלת שב”תיאוריית” “התכנון” “התבוני” (כאמור שם, זו לא תיאוריה, אין בה תכנון ואין בה תבונה). אלא שבדיון על אותה תיאוריה נותרתי עם חוב קטן הנוגע ל”קצות הציפורניים”, כלומר לאדם בן זמננו העומד ותוהה מה הקשר בין אותה ישות ערטילאית, שנניח והתקיימה, לבין האלוהים “שלנו”? הרי גם אם נקבל שהיה איזשהו גורם מתכנן, די ברור שהוא נעלם מהנוף לפני המון המון זמן – לפחות מאז היווצרו של הראשון במיני האדם הקדומים (~ מיליון שנה?), כיוון שמשם והלאה האבולוציה לא נזקקה יותר ליד מכוונת כדי ליצור אותנו, נזרי הבריאה.
וכאן הבן שואל: מה לנו ולו? קראו עוד ⇐

אזהרת מסע + אמ;לק

הפוסט הזה, כמו קודמו, עוסק בנושאים שרחוקים אם במעט ואם בהרבה מעולמו הצר של הבלוג. אז לטובת הקורא הסביר, שנושאים כמו אבולוציה, המפץ הגדול וסתירות בין תורה למדע מעניינים אותו בערך כמו ראיון בין זמיר כהן לאמנון יצחק, הריני לאמ;לק את תכולת הפוסט – שרובו מתכתב עם תיאוריית התכנון התבוני שתורגמה לעברית ע”י מיכאל אברהם בספרו “אלוהים משחק בקוביות”:

***
בפראפראזה על האימפריה הרומית הקדושה, תיאוריית התכנון התבוני אינה תיאוריה, אין בה תכנון ואין בה תבונה: מדובר באנטי-טיעון, או בטיעון ריק – ובוודאי שלא בתיאוריה במובנה המדעי או הפילוסופי; ה”תכנון” שהיא מדברת עליו אינו תכנון, אלא התערבות אקראית שלא ניתן להסביר אותה מבחינה פיזיקלית; וה”תבונה” העומדת מאחוריה אינה ניתנת להבנה, לפחות לא על ידי בני אדם.
אהה, ויידרש עוד פוסט כדי לסגור את כל הפינות הפתוחות…
*** קראו עוד ⇐